החלטה בתיק סע"ש 5332-07-12

בפני בקשה לביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין.

1.         ביום 11.12.2012 התקים דיון מוקדם בתובענה.  במעמד הדיון הודיעו הצדדים לבית הדין כי הם הגיעו להסכמות, שנוסחו באופן הבא:

1.         לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבעת, ומבלי שצד מודה בטענות משנהו ולצרכי פשרה בלבד, תשלם הנתבעת לתובע סך של 28,000 ש"ח כפיצויי פיטורים.

הנתבעת תעביר לתובע תוך 7 ימים מהיום טפסי 106 לכל תקופת העבודה.

                        התובע והנתבעת ימציאו זה לזה תוך 7 ימים מהיום את כל האישורים וההודעות הנדרשים על מנת לאפשר קבלה מרשויות המס של פטור מירבי ממס על מענק הפרישה האמור.

2.         הסכום ישולם לתובע תוך 30 ימים מהיום. הנתבעת תעביר לב"כ התובע ולפלקודתו בדואר רשום לפי כתובתו כמצוין בכתב התביעה, המחאה שסכומה וזמן פרעונה כאמור לעיל.

3.         לאחר ביצוע המפורט לעיל, מצהירים הצדדים שאין להם ולא תהיינה טענות ותביעות זה כנגד זה בגין כל תקופת העבודה וסיומה, וכל הנובע ממנה.

4.         הצדדים מבקשים מבית הדין ליתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה דלעיל, ללא צו להוצאות, ולהורות על החזר האגרה ששולמה.

2.         בתחתית הסכם זה, חתמו הצדדים וב"כ, ובית הדין נתן במעמד הדיון תוקף של פסק-דין להסכמות אלה.

3.         כעולה מהבקשה ומהתגובה לה, העבירה המשיבה  ביום 7.1.2013 את הסכום שהוסכם עליו לסילוק התביעה בתיק זה לקופת לשכת ההוצאה לפועל, וזאת בהסתמך על צו עיקול על נכסי המבקש שהוצא ביום 6.1.13 במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 13-0075-02-8, והתקבל אצל המשיבה.

טענות הצדדים

4.         לטענת המבקש, הכספים הועברו על-ידי המשיבה שלא לידי ב"כ המבקש ובניגוד למוסכם, ולפיכך יש מקום לבטל את פסק-הדין, בהתחשב בכך שהמבקש קיבל את הצעת בית הדיןסילוק התביעה לאחר התלבטויות רבות ובלב כבד ומתוך הסכמה והבנה כי הכספים יועברו לרשותו.

            המשיבה טוענת בתגובתה מיום 5.2.13 כי אין מקום לבטל את פסק-הדין שכן פעלה כדין ובהתאם לצו העיקול.

דיון והכרעה

5.         הלכה היא כי פסק-דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים בנוי משני נדבכים: הפן ההסכמי בין הצדדים, והפן השיפוטי הנוגע לאישורו של הסכם זה. קיימות, על-פי הדין, מספר דרכים לפעול בנסיבות המקרה כאן - אולם הדרך שננקטה, באמצעות בקשה לביטול פסק-הדין, אינה הדרך הראויה. ובמה הדברים אמורים:

א.        באשר לפן השיפוטי - במקרה כאן לא הועלו טענות לקיומו של פגם בהליכי המשפט. לו היו מועלות - נראה שראוי היה לבררן על דרך של ערעור על פסק-הדין ולא על דרך של בקשה לביטולו.

ב.         אם מבקש התובע לתקוף את הפן ההסכמי ולטעון כי נפל פגם בהסכם עצמו שכן ההסכמה בו הושתתה על ההבנה כי הסכום יועבר לב"כ התובע ולא לכל גורם אחר - כי אז עליו להגיש תביעה עצמאית לביטול פסק הדין בעילות המתאימות (וראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 273).

ג.         אם מדובר בטענה להפרה של ההסכם, ולא לפגם בכריתתו, כי אז עומדת למבקש הדרך לאכיפתו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

כך או כך - הדרך הפרוצדוראלית המתאימה לבירור טענותיו של המבקש אינו על דרך של בקשה לביטול פסק-דין.